ישראל בן-אמתי

ישראל בן-אמתי ישראל נולד בפתח-תקוה ביום כ"ב בחשוון תרפ"ג (22 בנובמבר 1922).

בראשית 1942 הצטרף ישראל לאצ"ל,  ואלה כמה מהפעולות החשובות שבהן השתתף:-

ההשתלטות על תחנת המשטרה בנווה שאנן בתל אביב ב-23 באוגוסט 1944, והוצאת 18 רובים בריטים ממנה.  

תקיפת משטרת קלקיליה במוצאי יום הכיפורים תש"ה (1944) (בפעולה זאת השתתף גם אחיו, מרדכי ציפורי);

שוד הבדים הגדול ממחסני הממשלה הבריטית ברחוב נחלת-בנימין בתל-אביב (ה-6 באוקטובר 1944). ישראל היה נהגה של משאית גדולה שעליה הועמסו לעייפה חלק מהבדים  שנשדדו בפעולה זו. ישראל הוביל את הבדים לבאר מים נטושה בפרדס ששכן בין פתח תקוה לבני ברק, ושם הוסתרו.  כמה ימים אחר כך  נעצרו ישראל  ואחיו מרדכי על ידי הבריטים, נלקחו לבית הכלא ביפו, משם הועברו למחנה המעצר בלטרון, ולאחר ששהו שם כחודש הועברו לבית הכלא בעכו. ב-6 בדצמבר 1944 הוטסו ישראל ואחיו עם שנים עשר עצירים אחרים לאסמרה באריתריאה. עם שאר הגולים העברים הועברו  אחר כך לסודן, משם  שוב לאריתריאה, ולבסוף לקניה. ישראל  הוחזר לארץ ישראל  עם אחרוני הגולים ב-12 ביולי 1948. בעת מעצרו היה  ישראל בין 54 הבורחים שברחו ב-29 ביוני 1946 מהמחנה באריתריאה ("הבריחה הגדולה"), אך נתפסו והוחזרו למחנה המעצר בסופו של דבר.

בשובו ארצה  התייצב ישראל בלשכת הגיוס ביפו, ונשלח לקורס קציני מרגמות כבדות בכפר יונה. לאחר סיום הקורס קיבל דרגת קצין והוצב כמפקד מחלקה  בגדוד 181. אחר כך  עבר קורס קציני תותחנים והוצב כמפקד גדוד מרגמות כבדות 334 בחטיבת גולני. אחר כך שימש כמפקד התותחנים של פיקוד צפון כולו, ולמן אפריל 1960 עד לאוגוסט 1967 שימש  כקצין התותחנים הראשי של צה"ל.

ב-1967 החל ללמוד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית, ובתום לימודיו מונה כמנכ"ל וכסגן נשיא אוניברסיטת באר שבע. הוא מילא תפקיד זה עד צאתו לגמלאות בנובמבר 1982.

ישראל נשוי ליהודית (לבית מוזר), ולהם ארבעה ילדים ותשעה נכדים. הם מתגוררים בהוד השרון.


בן אמתי ישראל (נולד ב-22 בנובמבר 1922, פתח תקווה)

כ"ב בחשוון

ישראל הצטרף לאצ"ל בראשית 1942. במסגרת פעילותו באצ"ל נטל חלק במספר פעולות חשובות:

 

ההשתלטות על תחנת המשטרה בנווה שאנן בתל אביב – ישראל וחברו צביקה אידר חדרו לנשקיה והוציאו משם שנים עשר כלי נשק.

תקיפת משטרת קלקיליה במוצאי יום הכיפורים 1944 – מפקד הפעולה היה ניקו גרמנט. ניקו, ישראל ושני אנשים נוספים היו בכוח הפורץ, שהיה לבוש במדים דמויי מדי הצבא הבריטי. מטרתם הייתה לפרוץ מעבר בגדר, להגיע לפתח הקדמי של התחנה ולהוציא ממנה כלי נשק. חוליה שנייה, בפיקודו של אחיו של ישראל, מרדכי צפורי, הייתה אמורה לאבטח את הכוח הפורץ במקרה של חילופי אש, להרחיב את הפרצה בגדר ולסמנה. שתי חוליות נוספות היו אמורות להציב שלטי "עצור" על הכביש ליד התחנה ולטמון מוקשים שיופעלו נגד עזרה שתגיע למחנה. כמו כן הייתה חוליה נוספת שהייתה אחראית למתן עזרה ראשונה. הכוח הפורץ נתקל בירי וברימונים מיד עם הגיעו לתחנה עצמה. אנשים רבים נפצעו, כולל מפקד הכוח, ניקו. ניקו, בהתייעצות עם ישראל, החליט להורות על נסיגה. ישראל רץ למקום הפרצה, שם חיכה לו אחיו עם אקדח בעבורו. אולם לא ניתן היה לסגת בדרך הנסיגה המתוכננת, שכן על מסילת הברזל הקרובה לתחנה חלפה קרונית משוריינת שירתה לעבר ישראל וחבריו. לכן הם נאלצו לסגת בדרך חלופית.

שוד הבדים הגדול – בפעולה זו נשדדו בדים ממחסני התעשייה הקלה המנדטורית, שהיו ממוקמים ברחוב נחלת בנימין פינת שדרות רוטשילד. את הבדים הסתיר ישראל בבאר מים נטושה בפרדס הממוקם בין פתח תקווה לבני ברק. כמה ערבים מאוחר יותר נעצרו הוא ואחיו על ידי המשטרה הצבאית הבריטית. למחרת בבוקר נלקחו לבית הכלא ביפו ומשם הועברו למחנה המעצר בלטרון, שם שהו חודש לפני שעברו לבית הכלא בעכו. ב-6 בדצמבר 1944 הועברו השניים יחד עם שנים עשר עצירים נוספים לאסמרה באריתריאה. הוא השתתף בבריחה הגדולה ממחנה המעצר לעיר אסמרה, אך הוא וחבריו נתפסו.

ישראל וחבריו הוחזרו לישראל ביולי 1948. ישראל התייצב בלשכת הגיוס ביפו ונשלח לקורס קציני מרגמות כבדות בכפר יונה. לאחר סיום הקורס הוצב בגדוד 181. מאוחר יותר עבר קורס קציני תותחנים והוצב לתפקיד מפקד גדוד מרגמות כבדות 33 בחטיבת גולני. לאחר מכן היה מפקד התותחנים של פיקוד צפון. מאפריל 1960 ועד לאוגוסט 1967 שירת בתפקיד קצין תותחנים ראשי.

ב-1967 יצא ללימודים באישור הרמטכ"ל דאז יצחק רבין. הוא למד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית. לאחר שסיים את לימודיו אושרה מועמדותו לתפקיד מנכ"ל האוניברסיטה בבאר-שבע. הוא מילא תפקיד זה עד לצאתו לגמלאות בנובמבר 1982.

ישראל בן אמתי שוי ליהודית (לבית מוזר), ולהם ארבעה ילדים ותשעה נכדים. הם מתגוררים בהוד השרון.